קמטים, יופי ונראות

זקנה באופן כללי מעוררת בי רגש מיוחד שלא ברור לי מה מקורותיו. מצד אחד הרגשה של השלמה, ניסיון, חכמת חיים, סבלנות, נכדים, פנאי, הבנה, ומן הצד השני היא מעוררת בי עצבות עמוקה בעיקר בשל מה שקרה בשנה האחרונה. בשל מגפת הקורונה, המבוגרים שביננו מצאו את עצמם כל כך מבודדים ורחוקים מכל יקיריהם. מבוגרים רבים שהיו להם חיים מלאים בסביבת המשפחה, ילדים, נכדים, לפתע פתאום הכל נלקח מהם ביום אחד. הדיור המוגן נסגר בבת אחת ואיש לא הורשה להיכנס פנימה אל תוך המבנים על מנת שלא לסכן את בני הגיל השלישי. משפחות הופרדו ולא היתה ברירה אלא לנתק את המפגשים הפיזיים עם בני הדור השלישי מה שגרם לבדידות וגעגועים הן מצידם של המבודדים והן מצידם של בני משפחותיהם שלא יכלו לפגוש אותם. 

הריחוק והבידוד גרמו לכל מיני חוסרים. כאשר אנו ילדים כמות המגע הפיזי בחיינו משמעותית, כמו כן כמות היחס החיובי שאנו מקבלים מהסביבה, החיוכים, המילים הטובות והמעודדות, מחברים, בני משפחה, מורים אפילו סתם אנשים ברחוב שאיננו מכירים, התחושה היא שאנו עטופים והעולם מתייחס אלינו בחיבה וסלחנות.  ככל שאנו מתבגרים נוכחות המגע הפיזי בחיינו  הולכת ופוחתת וגם היחס שאנו מקבלים מסביבתינו, לכן הקשר עם הנכדים מאד משמעותי להשלמת החוסרים הללו ולהעלאת התחושות החיוביות  שמציפות אותנו למראה יקירינו. לפני עידן הקורונה סבים וסבתות עזרו לילדיהם העובדים היו משמעותיים ביותר בחיי הנכדים, עזרו בגידולם וסייעו בכך הן לילדיהם והם לנכדיהם, כולם הרוויחו מהמצב, המבוגרים נהנו מתעסוקה ששמרה על הערנות והחיוניות שלהם, נהנו מהמגע עם הנכדים שמלאו את חייהם בשמחת נעורים והרגישו משמעותיים בדאגה לרווחת ילדיהם ובעזרה בפועל שיכלו להעניק להם. ההורים הצעירים ידעו שילדיהם נמצאים בידיים טובות ויכלו להתפנות לעבודתם ללא חשש ואילו הנכדים האוהבים מאוד את סבא וסבתא נתרמו מניסיון חייהם העשיר וזכו למעגל נוסף של תמיכה ואהבה וחיזוק משפחתי.  

תמונה של זוג מבוגר היושב על ספסל ציבורי בשמש ביום בהיר וחמים הייתה עבורי תמיד תמונה של הזדקנות בכבוד, תמונה שהכילה בתוכה השלמה עם תקופת חיים שלמה, ארוכה, מלאה במצבים שונים שהתרחשו לאורך החיים, זיכרונות ורגשות שהתערבבו והפכו למי שהאנשים האלה הם היום, התמונה הזו השתנתה השנה בעל כורחה. אני מקווה שכעת עם מבצע היסונים רחב ההיקף שמתבצע בישראל אנו נחזור בקרוב לחזות בבני הגיל השלישי חוזרים באופן מלא לפעילות ולמעורבות בחייהם של בני משפחתם ושל החברה בכללותה ושבמהרה נשוב לראותם נוטלים שוב חלק משמעותי בחיינו. אין ספק כי נוכחותם חסרה מאוד ואנו מצפים בכיליון עיניים שכולנו נצא מהמצב אליו נקלענו ונחזור לחיות בקשרים, תמיכה הדדית ואהבה.