קמטים, יופי ונראות

יש עובדים ששפר עליהם מזלם ובתקופה זו של הקורונה עברו לעבוד מהבית. המקצוע, אותו רכשו, מאפשר להם לעבוד בביתם על הפלוס והמינוס שבכך. יש מקצועות שאין אפשרות לבצע מהבית, עובדי ייצור למשל, שחייבים להיות פיזית במפעל. האפשרות שלהם היא לעבוד במפעל או לא לעבוד כלל. 

מתוך כלל אותם עובדים שאין אפשרות לעבוד בביתם, הוחמר במיוחד מצבם של העובדים בעלי המוגבלויות. גם לפני עידן "הבית כמרכז העבודה" התקשו למצוא עבודה. הנתונים מראים שמספר החל"תניקים מקרבם גבוה פי 4 מיתר העובדים במשק.

בת משפחתי הלוקה בתסמונת דאון התקשתה מאוד למצוא עבודה. כשסוף סוף מצאה, היא וכל משפחתה קפצו משמחה, אך בעקבות התפרצות הקורונה היא הייתה בין ראשוני המוצאים לחל"ת. היא עבדה במלון בקיפול בגדים. בית המלון, שיש לציין לטובה, העסיק עוד בעלי מוגבלויות. מלון שזכה בעובדים מסורים העושים את עבודתם נאמנה. כמובן שעם פרוץ הקורונה היא וחבריה הוצאו לחל"ת. מה הסיכוי שלהם למצוא כעת עבודה? שואף לאפס ממש.

היא וחבריה מאוד רוצים לחזור לעבודה, אפילו מוכנים לעשות כל עבודה מהבית למרות שבעבורם העבודה היא לא רק עבודה. היא גם הזדמנות להרגיש נצרכים, להיות מוערכים על מסירותם. זו הזדמנות בעבורם להיפגש עם חברים, לשוחח, לצחוק מעט, לחיות, להשתכר ולהיות עצמאים במידת מה. בעקבות הקורונה כל זה נגדע. כמובן שאין להם אפשרות להציע עצמם לעבודה מהבית.

יעל גרומן, מנהלת התעסוקה באקי"ם ישראל, מסרה שכל האנשים שלהם לא חזרו לעבודה. ערן שיוביץ, מרצה לשיווק באינטרנט, מסר דברים דומים. גם מקומות שחזרו לעבודה בעצימות נמוכה העדיפו להחזיר לעבודה קודם את העובדים ללא המוגבלויות. היא הוסיפה ואמרה שהאנשים שלהם הם הראשונים ללכת מהעבודה והאחרונים לחזור לעבודה. עוד היא הוסיפה שדווקא אנשים עם מוגבלויות מאוד רוצים לשוב לעבודה, זה חשוב להם גם ברמה הנפשית –  ההתארגנות לעבודה, היציאה מהבית, המפגשים עם אנשים. היא ציינה שלאנשים עם מוגבלויות קשה להעסיק את עצמם  בבית והשהייה הממושכת בבית ללא תעסוקה כבר נותנת בהם את אותותיה וניכרת אצלם ירידה במיומנות תפקודיים.